חב' פרטנ ר בע"מ נ' מועצה אזורית תמר

פסק דין

1.שתי העותרות (בעתירות שאוחדו) מחזיקות בתחום שיפוטה של המועצה המשיבה נכסי מקרקעין המחוייבים בתשלומי ארנונה.

בעתירות שבפני משיגות העותרות כנגד הליכי גבייה מנהליים שפתחה בהם כנגדם המשיבה – וזאת בדמות צוי עיקול מנהליים שהוציאה לבנקים, חברות אשראי וגופים נוספים המחזיקים בכספים של העותרות.

צווים אלה הוצאו ע"י המשיבה, כמפורט בהם, מכוח סמכותה הנטענת עפ"י פקודת המיסים (גבייה) ועפ"י פקודת העיריות.

ואלה בתמצית עיקרי טענותיהן של העותרות.

בהליכים משפטיים שונים (ובהם תביעות השבה בבתי משפט השלום ועררים בפני ועדות ערר לארנונה) תלויות ועומדות טענות העותרות כנגד שיעור חיובן בארנונה. באותם ההליכים הן טוענות כנגד סיווג חלק נכבד מנכסיהם כ"מבנה" ולא כ"קרקע תפוסה" (המדובר ב- 63% משטח הנכסים) וכן טוענות הן כנגד תקפות הסיווג שבתעריף הארנונה של "מתקני תקשורת" שעה שלטענתן הסיווג הנכון אמור להיות "שירותים".

על כן, טוענות העותרות בעתירה זו כי כל עוד אותם הליכים תלויים ועומדים מנועה המשיבה מלאחוז נגדם בהליכי גביה מנהליים עפ"י פקודת המיסים (גבייה).

הוא הדין לטענתן גם לענין הליכי גבייה מנהליים עפ"י פקודת העיריות – ולמצער ככל שאמורים הדברים בהליכי עיקול מנהליים כנגד מחזיקים צד ג' (להבדיל מעיקול מטלטלין שבחזקת הנישומים עצמם).

הטענה השלישית של העותרות הינה כי מכל מקום הליכי הגביה המנהליים שאוחזת בהם המשיבה אינם מידתיים ומנוגדים לעקרונות ההגינות והסבירות שהרשות הציבורית מצווה עליהם.

2.המשיבה טוענת כנגדן כי שומות הארנונה שהעותרות נמנעות במפגיע וחד צדדית מתשלומן – הוצאו בהתבסס על הסכמים שנערכו בינה לבין העותרות – בגידרם ובסיומם של הליכים משפטיים שהתנהלו ביניהם בעבר. באותם ההסכמים, שקיבלו תוקף של החלטות שיפוטיות, הסכימו העותרות לסיווג ולתעריף שבחיובי הארנונה, נשוא הליכי הגבייה המנהלית.

עוד טוענת המשיבה כי צווי ותעריפי הארנונה, שעל בסיסם נערכו שומות, הוצאו כחוק ונתאשרו כנדרש.

לטענתה, ההליכים שיזמו העותרות, בעקבות חיובי הארנונה, נעשו תוך התנערותן מאותם ההסכמים שנערכו בינן לבין המשיבה לענין אותם החיובים, הסיווגים והתעריפים.

גם אם עפ"י פקודת המיסים (גבייה) ניתן לטעון לעיכוב הליכי גבייה מנהלית כל עוד מתנהלים הליכי ערר – הרי שמניעה זו אינה קיימת ביחס להליכי גבייה מנהליים הנעשים מכוח פקודת העיריות.

בנוסף לעיקרי טענות הצדדים המפורטות לעיל – מועלות על ידם בכתבי הטענות שהגישו טענות נוספות – חלקן פורמליות וחלקן תגובות לטענות שכנגד.

3.טענתן הראשונית של העותרות הינה כי בהיות חיובי הארנונה שנויים במחלוקת – בגידרן של תביעות ההשבה שהגישו לבתי משפט שלום ועררים שהגישו לועדות הערר (התלויים ועומדים) מנועה המשיבה מנקיטת הליכים לגבייתם – וזאת מכוח הוראת אכרזת המיסים (גבייה) ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות (הוראת שעה) התש"מ – 2000 (להלן – האכרזה) – כפי שהוארך תוקפה מעת לעת.

בטענה זו צודקות העותרות.

ברם, אין הדבר כך ביחס לסמכות הגבייה המנהלית העומדת למשיבה מכוח פקודת העיריות.

האכרזה, בהיותה חקיקה משנה המתייחסת כל כולה לפעולות הרשויות המקומיות מכוח פקודת המיסים (גבייה) – אינה מצמצמת את סמכויות הגבייה המנהלית של הרשות המקומית מכוח פקודת העיריות.

על האבחנה שבין שני מקורות סמכות אלה פורטו הדברים בפסק הדין שבעת"מ (ב"ש) 234/07 רכבת ישראל בע"מ נ. עירית דימונה (פסה"ד מיום 22.10.07 – לא פורסם).

ר' לענין זה גם ע.א. 1167/01 עירית ראשל"צ נ. בנק הפועלים (מיום 15.12.05 – לא פורסם).